<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכת כהנים</h1>
<h2>דף לג:</h2>
אין נשיאות כפים בלילה אלא ביום כדאמרינן בירושלמי [תענית רפ"ד] איתקש נ"כ לשירות דכ' לשרת ולברך בשמו מה שירות ביום אף נ"כ ביום. מתקנת ר' יוחנן ב"ז אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהון על הדוכן. תנן [ל"ב ע"א] ברכת כהנים בלשון הקודש כיצד במדינה אומר אותה ג' ברכות ובמקדש ברכה א' במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכנוי, במקדש נושאין כפיהם על ראשיהם ובמדינה נגד כתפיהם. ותו אמרינן התם כה תברכו בלשון הקודש ובעמידה דאיתקש לשירות, דכתיב לשרתו ולברך בשם, מה משרת בעמידה ומיושב פסול אף נ"כ פסול מיושב. כה תברכו פנים כנגד פנים דכ' אמור להם כאדם המדבר לחברו, כה תברכו בקול דכ' אמור להם כאדם שאומר לחברו. לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא כהנים אבל היחיד מחויב לעלות ולברך דכ' דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו.
[סוטה ל"ט ע"ב] אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור פי' אמן של ברכת הודאה, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא, פי' הקורא כהנים ולא כהנים לבד קורא אלא נהגו שמקרא לפניהם מלה במלה כל ברכות כהנים. ואין הצבור רשאי לענות אמן עד שיכלה הברכה מפי כהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הצבור, ואין רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום. ואין רשאין לעקור רגליהם מן הדוכן עד שיגמר ש"צ שים שלו'. וההוא לכוף קשרי אצבעותיהם כך פרושו, כשנושאים ידיהם כנגד כתפיהם בשעת ברכה פושטים אותן כאלו מברכין מה שתחתיהן, ולאחר הברכה סוגרין אצבעותיהן וקשרי חוליות אצבעות שהיו בתחלה נפשטים כופפים עתה כדרכם ובולטים לחוץ. והמנהג בשעת ברכה שפורשים כפיהם שהתוך והחלל כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים הפך פרישת ידים לתפלה.
